הסתפקות במועט

 

הסתפקות במועט

ביחס לאדם שלא מסתפק בחלקו ורודף אחרי הממון כתב הכלי יקר רעיון נפלא.

"[על קין נאמר] ויהי בונה עיר. ויבן לא נאמר אלא ויהי בונה לשון הווה, להורות שהיה בונה והולך כל ימיו ולא נגמר בנינו לעולם, כי זה דרכם כסל למו שכל האוהב קניני האדמה כקין וחביריו לעולם הוא בונה והולך ולא יוכל לגמור בנינו כל ימיו לעולם כי לעולם אין בידו מחסורו אשר יחסר לו.

יש בידו מנה מתאווה עד מאתים, כידוע מטבע כל אוהבי הממון ואם כן לעולם הוא בונה והולך וכל ימיו אין לו מנוחה רק נע ונד בארץ כמו קין שהיה נע ונד בארץ כך כל אוהב ממון, נע ונד, זה שבתו הבית מעט (רות ב ז) רוב ימיו הוא רודף אחר העושר כאשר ירדוף הקורא בהרים וכן ירוץ ורגליו כאיילות במדבר בהר ובשפלה עובר אורחות ימים כל ימי חייו אלו הלילות גם בלילה לא שכב לבו, כי ילך בכל מקומות הסכנה להשיג את שאהבה נפשו יבקשו ולא ימצאו ולעולם לא יבוא עד תכליתו רק כל ימיו הוא בונה והולך ערי מסכנות המסכנים נפשו וגופו ועוזב לאחרים חיל וחומה אשר בנה ואשר נטע" (בראשית ד,יז).

 

על ר' יוסף נכון לומר את מאמר חז"ל "איזהו עשיר השמח בחלקו" (פרקי אבות ד,א). משכורתו הייתה נמוכה ודי היה לו בכך. לא משום שלא היה יכול להרוויח הרבה יותר, שהרי הייתה לו פקחות וחריצות וכשרון במסחר ויכול היה לעשות חיל וממון רב כדרך הסוחרים הגדולים, אלא משום שלא רדף אחרי ממון אלא אחרי הקדושה ואחרי עבודת ה'. היה לו בטחון גמור בקב"ה שהוא זן ומפרנס לכל ונותן מחיה לכל בריה די מחסורה.

מרבה נכסים מרבה דאגה, הטורדת את המנוחה והשלווה ומפריעה בעבודת ה'.

ר' יוסף רצה להיות חקלאי שכיר בארץ ישראל, ללא טרדות וללא עיסוק בענייני הבל ורעות רוח ועסקי בני האדם, אלא בחקלאות שהינה מלאכה שבה צריך להתפלל לקב"ה ולבטוח בו והיא מצווה גדולה.

 

ההסתפקות במועט התגלתה גם בכך שלעולם לא נכנס לחובות על מנת לקנות דברים גדולים. טוב היה לו במה שיש לו ולא ראה צורך להחליפם.

לא רדף אחרי הכסף ואחרי הנכסים. הם לא עניינו אותו. הוא לא השקיע כסף על שטויות. לא השקיע בבניה.

מספר בנו הרב יהושע:

"הייתה בו מידה של גבורה [איזהו גיבור הכובש את יצרו]. גם במאכלו ידע את הגבולות. כפי שדבריו היו מעטים כך גם מאכלו. גם כאשר אהב מאכל מסוים הוא לא עבר את הגבול. תמיד אמר מה שמעבר לגבול הטעם הטוב, הוא בבל תשחית הגוף.

אבי ז"ל ידע לכלכל צעדיו בפרנסת הבית ולכן לעולם לא הרגשנו מחסור. לעת זקנתו הוא הרגיש אחריות להמשיך לנהל את הכול כדי שלא יחסר לכן לא רצה לחדש דברים. הוא הסתפק במועט כי הצניעות הייתה חלק ממנו, ולפעמים כשרצינו לחדש בדבר היה קשה בעיניו והיה אומר מה רע במה שיש? צריך לפעול בזהירות כדי שלא נצטרך לאחרים וכדי שנוכל לעזור לאחרים".